מה הקשר בין הנפש לסרטן?

רגשות עשויים להשפיע על התאים והאיברים בגוף. יש להם  אנרגיה. כאשר קשה לנו לבטא רגש מסוים, אנו מדחיקים אותו עד שהוא עלול להופיע כסימפטום או מחלה בגוף הפיסי. רגשות מכווצים את השרירים וכלי הדם, מגבירים שחרור הורמונים כמו אדרנלין, עשויים לפגוע במערכות שונות כמו מערכת העיכול, מחלישים את מערכת החיסון והופכים אותנו לפגיעים יותר למחלות.

איך זה עובד?

מצבים נפשיים משפיעים מערכת ההפרשה הפנימית שלנו:  הורמונים זורמים דרך הגוף ומשפיעים על הפעילויות הגופניות שלנו, על התנהגותנו, רגשותינו ותחושותינו. הם מופרשים ע"י בלוטות ההפרשה, כשכל אחת מהן משפיעה על השנייה, וכולן נשלטות ע"י בלוטת יותרת המוח. ללא רגש אין כל הורמון, ללא כל הורמון אין כל רגש... המקום שאליו פונות המחשבות, הוא המקום שאליו פונים החומרים הכימיים של הגוף.

מערכת החיסון ותאי העצבים במוח הם נוירופפטידים (פפטיד הוא תרכובת הבנויה משתיים או יותר חומצות אמינו) הפועלים כשליחים כימיים- נושאים רגשות מן הנפש/שכל אל הגוף ולהפך. נורופפטידים נושאים פחדים, דאגות, חלומות ותקוות שיש לנו. מחשבות מקודדות כאימפולסים עצביים הנוסעים לאורך צירי העצבים ומפעילים את השרירים והבלוטות באותו אופן שבו תשדורות טלפוניות עוברות בכבלים באותות חשמליים.
הנורופפטידים מספקים את החיבור בין התפיסה למחשבה, מן המוח אל הפרשת ההורמונים, מן האיברים אל הפעילות התאית בגוף. ההיפותלמוס, בלוטה קטנה במוח, היא המקום בו הרגשות מומרים לתגובות גופניות. הרבה נורופפטידים מצויים שם, כמו גם במעיים, או באזור הקיבה ( זו הסיבה שלפעמים  יש לנו "תחושת בטן" לגבי משהו מסוים).

ההיפותלמוס שולט גם בבלוטת האדרנל ובבלוטת יותרת המוח: בתיאבון, רמות סוכר, בדם, מעלות חום הגוף, תפקודים אוטומטים של הלב, הריאות, מערכת העיכול ומחזור הדם. כאשר מחשבה או רגש יוצרים תגובה כלשהי, ההיפותלמוס מוכן לפעולה. הוא משליך פנימה מינון גבוה של מתח, ותגובת השרשרת תגיע לכל אזור בגוף.

לרגשות שליליים כמו רגשי אשמה, פחד , כעסים גדולים יש השפעה אנרגטית שלילית וחוויה חוזרת של רגשות כאלה מזמינה פגיעה אנרגטית שעלולה להתפתח להיווצרות של תאי סרטן.

ע"פ הבודהיזם דאגת יתר פוגעת בתפקודי כבד, דבר שגורר ליקויים בניקוי של הדם ובכך לתמוך בהיווצרות מחלות. בספר אהבה רפואה וניסים יש תאור של פרופיל המבריאים מסרטן כשאחד המאפיינים הבולטים ביותר הוא סוג של אנשים מרדניים ששינו את אורח חייהם, דפוסי מחשבתם והתנהגותם ובכך איזנו את נפשם וגופם.

רגשות לאורך זמן כמו דיכאון, דאגות חריפות, ביטול עצמי, ריקנות גורמות לאדם ולנשמה שבו לחפש מוצא ממעגל הסבל הזה ("סמסרה" ע"פ הבודהיזם)  ואז למעשה הגוף מתחיל לדבר, במיוחד כשהרגשות מודחקים ונחנקים איי שם בתוך הנפש, ואחת הדרכים להימלטות היא יצירת מחלה קשה בגוף.

 לסיכום: הגוף והנפש קשורים ומתפקדים כמערכת אחת. הפרדה בין 2 המערכות או התעלמות מיחסי הגומלין היא החמצה להעמיק את יכולת הריפוי שלנו ולקבל את עצמנו בריאים יותר ושלווים יותר.