מצורף סיפור מתוך חווית משתתף:

 
סיפור 1: תהליך אישי

כשהגעתי לקבוצת הפסיכודרמה, ידעתי שאני חייבת לעשות שינויי בדפוסים בחיי.
אותם שדים,דפוסים, שניהלו אותי נאמנה הרבה שנים- כבר לא הועילו. ובעצם לא רק שלא הועילו לי בחיי, אלא אף הזיקו. מנגנוני הגנה שבמקום להגן עלי הביאו עימם רק עוד ועוד קשיים להתנהלות שלי, בעולם הזה.
הגעתי עם רצון לעשות, ולמרות זאת מצאתי את עצמי שותקת. מפוחדת עד מוות. העדפתי לשתוק ולא להיות. להיות נעלמת, ושי בעדינות רבה נתן לי פתח לאמירות קטנות בכל פעם.
יכולתי לדבר על הקושי. לקחת חלק בקבוצה. בהיסוס ובפחד לא ברור דיברתי על הקושי שלי לקחת מקום- או לא לקחת מקום.
התערבבו בתוכי שני הדברים והתנועה בתוכי הייתה הין הדפוס  של היעלמות, לבין האומץ להיות ולא לוותר.
באחד המפגשים, כשכבר העזתי, יצאתי לעבודת פסיכודרמה ראשונה שלי. יצרנו את פסל משפחתי מחברי הקבוצה שנבחרו על ידי- וכבר באותה פסיכודרמה- שהייתה רכה- ולא ממש הייתי בה, גיליתי שיש בחיי אנשים קרובים שאני לא יכולה להגיד להם את שמרגישה או לכעוס עליהם- או בכלל- לתת להם מקום בתוך רפרטואר הרגשות שלי. ההבנה על החנק הזה בתוכיי והאטימות הבלתי חדירה שיצרתי מלהביע את עצמי, עוררה אותי בכל פגישה יותר.
לעיתים היה בי חשש מתגובת הקבוצה, אז שתקתי.
לעיתים באתי עם הכאב, אז שתקתי.
וככל שעבר הזמן, יכולתי להיות יותר וותר אני, יותר מוגנת. להרגיש בסדר גם כשנדמה היה לי שזה "לא בסדר".
הכל התקבל בחיבוק עוטף ובאהבה.
העזתי יותר להיות. לא רציתי לוותר לעצמי. אט אט למדתי לבכות כמו חיה פצועה, לכעוס, לרקוד, להשתולל ולהשתטות, ובעצם, להוציא את כל מה שהיה עצור בתוכי.
מוקפת אנשים, לא חששתי להביא אותי. גם אם היו בי רגעים, בם חשתי בושה על החשיפה, הם קטנו והפכו להיות מסע של אומץ ורצון לחיות.
החלק הראשון של הסדנא הסתיים.
הפסיכודרמה האחרונה שלי הייתה שוב פסל- הפעם של תחושותיי
הפסל – ששוב היה מורכב מחברי הקבוצה- היה חי, מרגיש ונושם.
סוף הסדנא- ואני יותר קרובה לעצמי מאי פעם. עדיין יש דרך
אבל השקט, וההרגשה של הנוכחות שלי הם מתנה אדירה.
חלק שני שיפתח בעוד כחודש- אני מחכה ויודעת שאמשיך להביא אותי, ואהיה גם בשביל אחרים. אשחרר עוד מהשדים, שהולכים וקטנים- כדי לנשום את אויר הבוקר בכל יום מחדש, עם תחושת קיום חדשה ועיניים פקוחות. דרך המילים הכתובות פה, אני רוצה להגיד תודה גדולה לכל אחד ואחת מהמשתתפים בקבוצה, שאפשרו לי להיות חלק בדרכם, ואפשרו לי להיות בדרכי.
תודה גדולה לאור. וכמובן, תודה גדולה ומחבקת לשי, שבעדינות, הומור, והרבה נשמה ורצון, עזר לי ללמוד אותי, ולראות דברים שטרחתי להסתיר מהעולם והם בעצם הכי מאפשרים לי לחיות כמי שבוחרת באמת ובחיים. 
 

 
 


 
 
טלפון:   050-5609696|   דוא"ל:  shay.mashiach@walla.com  |  כתובת: בידיוק איפה שניפגש